מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול? קצת חומר למחשבה...
במהלך שנות עבודתי הרבות עם ילדים, נוכחתי בשינוי לגבי שאיפותיהם לעתיד. כ- 15 שנים עברו מאז התחלתי להעביר פעילות לילדים, חוגים והצגות ילדים.
בעיקר במהלך החוגים שהעברתי, נפתח מדי פעם דיון לגבי השאלה "מה הייתם רוצים להיות כשתהיו גדולים". כיוון שהפעילויות שאני מעבירה הן פעילויות מתחום אומנויות הבמה, אז תשובות הילדים היו בהתאם וברור כי אינן מייצגות את כל ילדי ישראל...
ובכל זאת השתנה שם משהו. אם בעבר התשובות היו: שחקנים, רקדנים, זמרים ואפילו דוגמנים... הרי שהיום הרבה מהתשובות הן, אני רוצה להיות מפורסם, אני רוצה להשתתף בתוכנית ריאליטי.
כשאני שואלת אותם למה? הם עונים, כי אני אהיה מפורסם... כי זה כייף, וכולם יכירו אותי, וידברו עלי, ואני אקבל הרבה דברים חינם, ויצלמו אותי וכד'.
אני תוהה מה השתנה? כי אם מחפשים את המכנה המשותף של השאיפות החדשות, אפשר למצוא דבר אחד דומיננטי משותף לכולן - אני רוצה שישימו לב אלי ולצורך כך אני צריך להיות מפורסם; אני רוצה להצליח ולשם כך אני צריך להיות מוכר וידוע. עושה רושם שחלק גדול מהילדים של היום חיים בתחושה ,"שאם אני לא מפורסם אני לא קיים"...
בסרט הנפלא "פיתוי קטלני" ( To die for1995) המבוסס על סיפור אמיתי, משחקת ניקול קידמן (Sussan) כתבת טלוויזיה אמביציוזית שמוכנה ללכת רחוק למען הצלחתה. לצורך כך מגייסת מספר בני נוער שנשבים בקסמיה והבטחותיה. במונולוג מצויין, מתארת אחת הנערות שהיא מגייסת לטובת השגת מטרותיה את תמצית תופעת הכמיהה לפרסום:
Sussan used to say You're not anybody in America unless you're on TV
?Cuas what's the point of doing something worthwhile if no one is watching
הנה הקישור לקטע (החל מדקה 7). שווה צפייה:
משהו השתנה, אין ספק. אבל מה? כנראה מכלול של דברים.
התקשורת שתופסת נתח כל כך משמעותי בחיינו ומקיפה אותנו כמעט בכל רגע נתון. הקלות והנגישות לטכנולוגיות שיכולות לפרסם אותנו ומסחררת אותנו. שינוי באידיאולוגיות ובערכים ועוד.
בתקופתנו רדופת תוכניות המציאות, נוצרת התחושה שאין צורך בשום כשרון על מנת לזכות במעמד ה"סלבריטי" הנכסף. הכשרון היחידי שצריך להצטייד בו הוא היכולת והרצון להיחשף (באופן אותנטי או לא...) בפני רבים אחרים. אין צורך להתאמץ ולהשקיע שעות מיותרות בפיתוח כישרון, אלא רק ביכולת לעמוד שעות בתור לאודישן, או ללמוד איך להעלות קטע ליוטיוב... כי הפרסום, כך נראה, מחכה לנו בשנייה מעבר לפינה. טוב או רע? כנראה תלוי את מי שואלים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה