היום, אסלח לעצמי,
על היותי כמו כולם – אנושי.
על מילים מיותרות שאמרתי,
על משימות שלא סיימתי.
על רגעים בהם לא חשבתי על טובת הגוף,
על מפגשים בהם הייתי, אפוף, שפוף, חצוף.
אסלח לעצמי היום, על מה שהיה אתמול,
כשהבטן אמרה ימינה ואני פניתי לִשמאל.
אסלח על תודה ששכחתי לומר,
ועל שבִקַשת עזרתי ואמרתי אולי מחר…
אסלח על שלעיתים משתלטת עלי העצלות,
ועל כך שלא תמיד מתחשק לי להתנהל בִיעילות.
אסלח על ששוב נפלתי להרגלים ישנים,
ואח"כ גם כעסתי והעמדתי את עצמי לדין.
על כך שלפעמים מתחשק לי להיות עמוק במחילה,
ולהרגיש עצבות, קושי, ואולי חולשה.
אסלח לעצמי שגם ההפך קורה לפעמים,
כשמתחשק לי להיות מוחצן, ולגמרי לא תמים.
ושפתאום אני אופטימי חסר תקנה,
ולעיתים מתאכזב ונשאר רק עם הציפייה…
סליחה שלא עמדתי ביעדים ומטרות,
עצמתי עיניים ועיגלתי פינות.
אסלח לעצמי על שלא הצלחתי להשתנות מקצה לקצה,
ושהעולם לפעמים נראה לי מסובך וקשה.
אסלח שגם השנה טרם הגעתי "להארה"
ולא הכל מובן לי ולעיתים אני זקוק לעזרה.
אסלח על שלא הצלחתי לתקן את העולם מסביב,
ושלא תמיד הצלחתי להיות חייכן ואדיב.
אסלח לעצמי שלפעמים אני מעדיף לשכוח, לא לטרוח, קצת למרוח ואולי בכלל לברוח.
ובעיקר אסלח לעצמי על שלפעמים אני לא מצליח בכלל לסלוח…
______________________________________________________________
"השינוי מתחיל בי"- כמה פשוט, ככה נכון.
אם נלמד לסלוח לעצמנו אזי הסליחה לאחרים ולסביבה תגיע כבר באופן טבעי. (סמנו קישור ליום כיפור).
על מה נסלח? על הכל, ובגדול- על היותנו אנושיים.
" אדם לא נמדד על פי מספר הצלחותיו, אלא על פי מספר הפעמים בהם הוא נכון להתחיל מחדש". (רבי נחמן מברסלב)
אם נתחיל לראות את עצמנו באופן אנושי, הרי שנביט גם באחרים בעיניים אנושיות. נשפוט פחות, נבקר פחות. יש פה קושי, זה כמו להתאמן וללמוד שפה חדשה, שלבסוף פותחת בפנינו ערוץ תקשורת חדש, מעניין ומאתגר, המאפשר לנו להתבונן על עצמנו ועל אחרים ממקום לא שיפוטי, אולי כמו שאנחנו מתבוננים באהבה בילד קטן שמתנסה בעולם ולפעמים טועה.
לכל אחד מאיתנו מסלול חיים מסויים ושונה מלאחר, מהי התמונה הכוללת, הגדולה? ההיא שההוא מלמעלה, היקום, הטבע, הגורל, התווה לנו? אין אנו יודעים. כשנדע את התשובה נהיה כבר כנראה במקום אחר לגמרי…
ובינתיים, כל עוד הראש בחיפוש ושתי רגלינו על האדמה, מדוע שנשפוט את עצמנו לחומרה?
אולי מזו הטעות, מזו המעידה, תבוא תובנה חדשה.
לכן, ראשית כל נבקש מעצמנו – סליחה.
נורית אורון.
