מהגן לכיתה א' - הגיגים של הורים

הם גדלים מהר.

רק נולד והנה חיוך ראשון מתוק ונחמד,

והופ איזה יופי הוא הלך לבד.

ואנחנו מתמוגגים, את העתיד מתכננים.

אם היא בודקת בריכוז את הבובה,

אז היא בטח תהיה רופאה...

ואם הוא עוזר באהבה את הירקות לקלף,

אז הוא בטוח יהיה שף...

ופתאום העתיד כבר כאן,

והנה סיום הגן.

לפעמים הם נראים כל כך גדולים, עם תשובות חכמות וכל מני הגיגים ופניני מילים.

אבל בוא נודה, בלב עמוק, בשבילנו, הם תמיד ישארו ילדים.

ובשבילם? זה תלוי,

כשהם רוצים לישון מאוחר או לקבל תשובה על שאלה קשה,

אז היא תאמר: " נו אמא אני כבר לא קטנה!".

אבל כשצריך לשמור על האח הקטן או לסדר את הבלגן מאתמול,

אז הוא יאמר: "נו באמת אבא אני עוד לא ממש גדול"

בחיים אנחנו עוברים ממסגרת למסגרת,

לפעמים יש מי שפורץ ומחליט קצת אחרת.

אבל כולנו נרגשים בסיומה של תקופה,

סקרנים, נפעמים ולפעמים חוששים לקראת תחילתה של תקופה חדשה.

המעבר מהגן לבית הספר מביא איתו התרגשות רבה,

הם מסתכלים עלינו ושואלים שאלה ועוד שאלה.

יהיה לי טוב ? אוהַב את המורה? עם מי אשחק בהפסקה?

ואם אתגעגע לגננת, לארגז החול ולמגלשה?

ולנו, למרות שאנחנו גדולים, לא תמיד יש תשובות מיד,

רק נאמר לכם ילדים, שאת המסע הזה נעבור ביחד, יד ביד.

ונזכיר לכם שקבלתם מתנה נפלאה, הביטו סביבכם,

משפחה אוהבת, חברים, אבל הכי חשוב, קבלתם את עצמכם...