נכון יש את הכישרון והיכולת. נכון, יש גם שכר. וכן, יש גם הנאה גדולה שמביאה איתה סיפוק. ובאמת, בחיי אני משתדלת לעשות דברים שאני אוהבת ונהנת מהם. אבל זו לא תשובה שמספקת אותי.
בתור מי שכל הזמן חוקרת את ה"לָמָה" של ה- "לָמָה" הייתי חייבת לעצמי תשובה… לָמָה?
לָמָה הסיפוק, לָמָה ההנאה הגדולה?
התשובה לא הגיעה מיד והגלגלים במוח עבדו שעות נוספות. (רק יותר מאוחר הבנתי שהתשובה תגיע מהלב ולא מהראש). אני רק צריכה לשים לב, אמרתי, ואז "הלָמָה" יתחיל להבהב…
התיישבתי לכתוב ללקוחה שביקשה ברכה עבור יום הולדת לבעלה. קראתי את הפרטים שהיא שלחה לי, מהם עלי לצור ברכה מסוגננת ומרגשת, וחשתי מה שאני חשה בדרך כלל כשאני כותבת ברכה: קראתי והתרגשתי, המשכתי וחייכתי, קראתי שוב והתמלאתי חדוות יצירה. ואז הגיעה התובנה!
הסיפוק הגדול וההנאה מגיעים משום שכתיבת ברכות מאפשרת לי מפגש (גם אם וירטואלי) עם אנשים. אבל לא סתם מפגש. מפגש במקומות וברגעים הכי אוהבים שלהם והכי מוקירי תודה שלהם. במקומות בהם הם רוצים לאמר "כמה אני אוהב/ת או מודה" ורק לא מצאו את המילים… במקומות בהם כולנו שמים בצד מחלוקות, ויכוחים, שיפוטיות ואכזבה וכך נשארת רק אהבה. שהיא בעצם תמיד שם, השאלה אם שמנו לב אליה…
אני פוגשת אנשים שהם אסירי תודה ומלאי אהבה ומחפשים דרך להביע אותה. וכשהם משתפים אותי בסיפורי חיים שלהם, ברגעים הקטנים שנגעו בהם, במה מרגש אותם, באנקדוטות המשעשעות, בזיכרונות שהם רוצים לשתף, במי הבן אדם הזה עבורם. בכל פעם מחדש אני נרגשת לשמוע את ה"לָמָה" שלהם. לָמָה הם מודים ולָמָה הם כל כך אוהבים. ועל ההזדמנות הזו, גם אני אסירת תודה.
אני פוגשת רגשות, מילים ומשפטים, סיפורים ותודות שאני אמורה לחבר ולשזור לברכה מרגשת ומקורית. תענוג גדול עבורי הוא לעבד לִברכה, "בליל מילים ומשפטים" (כך הוא נראה בהתחלה) שכולו נתינה ואהבה.
אז למה?
ממקום מאוד אישי ….
כי אני עצמי נרגשת ונלהבת ומתמלאת אהבה בכל פעם שאני כותבת עבור מישהו ברכה חדשה.
כי בתוך כל הכאוס שמסביב אני זוכה לתזכורת יומיומית שיש אהבה ונתינה שמקיפות אותנו, רק צריך לחפש, או פשוט יותר, צריך רק לשים לב, לשים לב לְמָה בוחרים לתת דגש.
מאחלת לכולנו שנמשיך להתרגש!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה