קיבלנו על עצמנו משימה – לכתוב ברכה. יופי. אבל אחרי כמה שעות מול דף ריק החשק קצת יורד. אז מה עושים?
במשפט אחד – פשוט מתחילים ואחר כך מנפים, מסדרים ומקשטים.
נשמע פשוט נכון? אכן כך, אבל לא לכל אחד. עם זאת אפשר לפחות להתחיל ולנסות… אז איך מתחילים?
מפנים זמן, מחפשים מקום שקט בלי "גוזלי תשומת לב" כמו טלוויזיה, נפרדים לכמה זמן באומץ רב מהתקשורת האין סופית דרך אמצעי התקשורת השונים והרבים שלא נמנה כאן. ורצוי גם לשאר בני הבית להודיע, נא לא להפריע!
לוקחים דף וכלי כתיבה .
משרבטים ושופכים על הדף כל מה שעולה לנו בראש, ככה בבלגן, באי סדר, בלי הקפדה על ניסוח או חריזה.
לפתוח את הראש ואת הלב ולתת ליד לכתוב.
עכשיו מניחים לדף, עושים סיבוב, בודקים מה פספסנו בנתיים שהיינו מנותקים, הפסקת רענון, כמה שצריך וחוזרים. מפתיע אותי שוב ושוב כמה שהפסקת רענון, אכן מרעננת את היצירתיות!
קוראים שוב ומתחילים לנפות. למחוק בקו את מה שנראה מיותר, לסמן במרקר את מה שחשוב לנו שישאר.
נמנעים מלהזכיר דברים שנויים במחלוקת שיש סיכוי שאולי הצד השני או מי מהקוראים יצא נפגע. לפעמים מה שמצחיק אותנו לא תמיד משעשע את האחר…
להמנע מדברים לא ברורים או ברורים רק לנו (כאן החשיבות בלתת לעוד מישהו לקרוא אחרי שסיימנו).
חשוב מאוד לקחת בחשבון האם הברכה ממוענת רק לחוגג/ת או לקריאה שבה מאזינים נוספים.
אם הברכה היא רק לחוגג/ת אז אפשר "להתפרע" יותר עם פרטים אינטימים או מוכרים ומובנים רק לנו ולחוגג/ת.
אם יש מאזינים נוספים (כמו באירוע גדול), רצוי לתת משקל קטן יותר לפרטים הנ"ל ומשקל גדול יותר לפרטים שיהיו מובנים (לא חייבים מוכרים) לכלל השומעים. שהרי הכוונה שלנו היא שיקשיבו לנו ולא יהיו עסוקים ב"אוף מתי זה נגמר.."
אני מאמינה שהמבנה הנכון (וזה ממש לא חוק יסוד…) הוא:
שניים שלושה משפטי פתיחה מעניינים שיתפסו את הקורא/ים. שיכללו רקע קצר על כוונת הברכה ואפשר גם רק ברמיזה.
גוף הברכה יהיה העיקר ומלא בפרטים על החוגג/ת, עם תיבול הומוריסטי. אני אוהבת לקשור בין המשפטים השונים ולצור זרימה והגיון מסויימים ולא סתם "רשימת מכולת" של פרטים על החוגג/ת.
סיום מסכם ואפילו קשור למשפטי הפתיחה (סגירת מעגל יפה) ובו פניה ישירה ומרגשת, עם מילות אהבה שמדברות אליכם ולחוגג/ת. ( רצוי עם תוספת כינורות ברקע J ).
טיפים קטנים שעושים הבדל גדול:
חרוזים מוסיפים ונועמים מאוד לאוזן הקורא והמאזין הם יוצרים עניין בכך שהם מייצרים ציפיה לקראת החרוז הבא. חרוזים מוסיפים בעיקר כאשר יש קהל שמאזין ולא רק החוגג/ת עצמו. חרוזים מוסיפים קלילות והומור לברכה בעצם קיומם. עם זאת חריזה אינה חובה לכתיבת ברכה ואפשר לכתוב ברכה מעניינת ומרגשת גם בלי חריזה.
למציאת חרוז מתאים אפשר להעזר בשלל אתרים ברשת. או בספרים המיועדים לכך.
אם אתם מתכוונים להקריא בקולכם את הברכה, הכניסו מבעוד מועד סימני פיסוק. פסיק קטן ונקודה יכולים לשנות משמעות של פיסקה שלמה. התאמנו על קריאה איטית הרבה יותר מסגנון הדיבור הרגיל שלכם, אל תפחדו לעשות הפסקות ולקחת נשימה זה עוזר לעיכול הברכה על ידי המאזינים.
ואם אתם עדיין מוצאים את עצמכם יושבים מול דף ריק או שסתם אין לכם זמן וחשק והתעסק עם העניין, תמיד אפשר לפנות לכותבי ברכות מקצועיים.
נורית אורון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה